מה נחשבת לתביעת דיבה?

התקדמות הטכנולוגיה הנגישה במידה רבה את היכולת של כל אחד ואחד מאיתנו להפיץ את מחשבותיו ברבים או להיחשף לתכנים אשר טרם לכן היה מחויב לצרוך באמצעי תקשורת המוניים.

כלומר, אילו בעבר בכדי להתעדכן באשר נעשה היה על אדם להמתין למהדורת השבט היומית בה במסגרת רדיו ו/או טלוויזיה ו/או עיתונות כתובה הוא התעדכן באשר נעשה, כיום הודות לאינטרנט ולרשתות החברתיות אינפורמציה נעה מהר יותר, כאשר מעל כל אלו ניתנת לנו היכולת להגיב אודותיה כאוות נפשנו.

בהמשך לכך, המשמעות של הנגשת רשות הדיבור לכל אדם אשר חפץ בכך, יצרה תקדימים רבים בענייני תביעות על רקע דיבה ולשון הרע, כאשר אלו נעשו לתכופות יותר ויותר, כמו גם שכיחותן של תביעות על רקע מניעים שכאלו. לפיכך, לאור צמיחתה של תופעה זו, עולה השאלה מה מוגדרת כתביעת דיבה? והיכן עובר הקו בין חופש ביטוי לפגיעה על רקע לשון הרע?

 

פגיעה על רקע הוצאת דיבה בהיבט המשפטי

בדומה לתחומים נוספים בעולם המשפט, גם סוגיית הדיבה זוכה לתקדימים והיבטים שונים בהתאם למקום בו דנים בה, כאשר כל מערכת משפטית מחריגה ומעצבת את גבולותיה במידה מסוימת. בישראל חוקק עוד היישר בשנת 1965 חוק איסור לשון הרע, אשר הטיל מגבלות ודינים אודות היכולת של אדם להתבטא בעניין אדם אחר, כמו גם ההגדרות לביצוע של עברה, וההשלכות אשר נלוות לביצועה של כזו.

על פי הגדרת החוק, אין לפגוע בשמו או בכבודו של אדם, באמצעות פרסום ביטויים אשר בהם יש להשפילו או לבזותו. בנוסף לכך, אדם אשר פורסמו בעניינו דברים אשר מהווים בעיניו פגיעה בכבודו או בשמו הטוב, רשאי להגיש תביעה כנגד מפרסמם של אותם דברים, אשר אילו ימצא אשם צפוי לעמוד בעונש אשר מאמיר לכדי שנת מאסר בפועל.

למרות זאת, מרביתם המוחלטת של המקרים מסתכמים בהתנצלות פומבית, לרוב באותו ערוץ תקשורת בו פורסמה הפגיעה מלכתחילה, בנוסף לפיצוי כספי אשר נגזר מהיקף החשיפה כמו גם תוכן הדברים, אשר תפקידם לפצות את האדם אשר ספג נזק אשר נעשה ולא ניתן לבטלו.

 

כיצד ניתן להגדיר פגיעה על רקע דיבה ו/או לשון הרע?

היות והמונח פגיעה בכבודו ו/או שמו של אדם הוא מונח סובייקטיבי, שכן מתוקף היותנו שונים ובעלי תפישות עולם אשר גורסות לעתים דבר והיפוכו, נותר אלמנט רחב וחלקלק בקשר לסוגיה מה מוגדר כפגיעה בשמו של אדם, אשר לעתים מקשה על קביעה חד משמעית.

כלומר, בעוד שאמרה מסוימת בעניינו של אדם עלולה להוות פגיעה בכבודו, אדם אחר עלול לראות בה מחמאה גמורה. אם כך, כיצד מסווגים פגיעת דיבה? התשובה לכך היא בבחינת אמירתו של אדם לפי כמה פרמטרים קשיחים אשר לאורם נבחנת האמירה ותקינותה.

לדוגמה, כאשר אדם מפרסם ידיעה אשר נוגעת לגזעו, דתו, מקום מגוריו, מינו, נטייתו המינית, מראהו החיצוני ועוד נתונים אשר אינם בבחינת ביקורת עניינית ואובייקטיבית אודות אדם, מדובר בפגיעה בכבודו ושמו הטוב, כאשר אילו מפרסם הידיעה גם בוחר להעליל על אותו אדם ולנקוב באמרות אשר מתכסות באצטלתה של עובדה אף על פי כי אינן כאלו, אזי שיש בכך גם עילה להגשת תביעת דיבה.

 

עילות להגשת תביעה על רקע לשון הרע ו/או דיבה

בהמשך לכך, ישנן 2 סיבות מרכזיות אשר בגינן יכול אדם אשר פורסם דבר בעניינו יכול להגיש תביעת דיבה ו/או לשון הרע, והם כדלקמן:

  1. תוכן
  2. פרסום

 

תוכן

כפי שצוין מקודם, אלמנט התוכן הוא סובייקטיבי וככזה הוא נתון לפרשנות רבה, לכן כאשר בחנו את הסוגייה הערכאות המשפטיות הרלוונטיות, הן קבעו כי היות והאמרה מכוונת בהקשרו של אדם, רק האחרון יכול לקבוע מה מהווה בעניינו פגיעה בכבודו או בשמו הטוב. רוצה לומר, כאשר מנתחים אמירה בהקשרו של אדם, יש לבחון האם הוא רואה בה כאמירה אשר מוציא את דיבתו ופוגעת בכבודו.

לעומת זאת, כאשר מדובר בציון עובדה אשר אין בה דופי, כלומר היא מדויקת לחלוטין ומתארת את הדברים כהווייתם, אין בכך עילה להגשת תביעה, גם אילו מושא התוכן רואה אותם כפוגעניים או כאלו אשר פוגעים בשמו הטוב.

 

פרסום

בכדי שאמרתו של אדם תוכל לעמוד לדין כתביעת דיבה ו/או תביעה על רקע לשון הרע, קיים צורך להוכיח כי דובר האמירה, ידע כי בעקבות מעשיו סביר להניח כי תופץ האמירה ותגיע למחוזות אחרים, קרי לקהל אחר אשר יתוודע אודות אשר יש לו לומר.

אף על פי כי נדמה שמדובר במלאכה פשוטה, לעתים כאשר מתבצעת תביעה בעניין אמירות אשר נאמרו מחוץ למרשתת, קיים קושי בלתי מבוטל בהוכחת העניין, כיוון שצריך להוכיח כי הן מצד הנמען והן מצעד המען אכן נאמרו הדברים.

לעומת זאת, כאשר מדובר בעניינים שמפורסמים באמצעות כלי תקשורת כאלו ואחרים, כדוגמת רשתות חברתיות, כל שצריך להמציא הוא מסמך או התכתבות קיימת (כדוגמת פוסט בפייסבוק), בכדי להראות כי אכן הייתה כוונה בידי מפרסם הדברים להפיצם ברבים, וכפועל יוצא מכך לפגוע בשמו הטוב או להוציא את דיבתו של התובע.

 

 לסיכום – תביעת דיבה כנושא אשר אינו בינארי

כפי שניתן להבחין, תביעות דיבה והמאפיינים שלהן אינם נושאים אשר ניתן לסווגם בקלות לכדי שחור ולבן. ככאלו, ישנה חשיבות רבה לפרטים הקטנים ולהתבוננות ברזולוציות גבוהות מאוד בכדי לבאר ולהוכיח שאכן נעשתה פגיעה שכזו או שמא מדובר בתביעת שווא.

לפיכך, לכל אדם אשר הוצאה דיבתו והוא מעוניין לדרוש צדק ופיצויים בעניינו או לחליפין לאדם אשר מואשם על לא עוול בכפו ונדרש לדין בגין תביעת דיבה אף על פי כי לא עבר על החוק, מומלץ להיעזר בסיוע משפטי בשלב מוקדם ככל הניתן, בכדי להבטיח כי עניינו ייוצג כהלכה בעת הצורך.

זאת משום יתרונם הרב של עורכי דין ללשון הרע כגורמים אשר בקיאים בתקנות ובדקויות הרלוונטיות אשר באמצעותן בוחנת הערכאה המשפטית את הדברים, יתרון אשר במידה רבה עלול להיות ההבדל בין הרשעה לזיכוי מוחלט.

רוצים לפרסם כתבה אצלינו?

השאירו פרטים ואנחנו נחזור

אהבתם את הכתבה?
שתפתו בקליק
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print
כתבות בנושא