עילות לגירושין מצד הבעל

בעקבות היותה של מערכת המשפט בישראל, כזו אשר מסתמכת הן על ערכים דמוקרטים ונאורים בדומה למדינות נוספות בעולם המערבי, לצד הסתמכות משמעותית לא פחות על תקנות המשפט העברי אשר חלקן בנות אלפי שנים, ישנם תקדימים מיוחדים אשר עלולים להרים גבות בבוא העת לבחון אותם. כאשר משמעות של כפל זה מתבטאת ביתר שאת בעולם הגירושין, אשר אינו דומה כיום לכפי שהיה דאז בימי קדם.

אך עם זאת, או שמא יש לומר בעקבות זאת, חשוב במיוחד להכיר את אותם סימנים וגורמים אשר בעקבות קיומם ניתן להתגרש, בכדי להשכיל ולעשות בהם שימוש בעת הצורך כמו גם לדעת להיערך כנגדם אל מול מקרה גירושין עתידי ו/או אשר מתהווה כעת. לפיכך, במאמר הקרוב נסקור ונמנה את מאפייני וגורמי הגירושין מצדו של הבעל, אשר בעקבותיהם הוא יכול לגרש את אשתו.

 

מדוע קיים צורך בעילה?

שאלה קרדינלית ובסיסית אשר עולה בטרם נצלול לפרטיו של ההליך ונגזרותיו, היא מדוע מלכתחילה קיים צורך להציג עילה בטרם יוכל אדם להתגרש מאשר נישא לו/ה. הסיבה לכך היא בעקבות ערך המשפחה וקדושת התא המשפחתי בתוכו, אשר ממוקמים גבוה בסדר העדיפויות ההלכתי היהודי, ובהתאם לכך מגולמת חשיבותם גם בפסיקות אשר נוגעות למשפט יהודי.

בנוסף לכך, עקב היותם של גירושין ונישואין מנת חלקם הבלעדית של נציגי הרבנות, קרי בתי הדין הרבנים, בעקבות הסכם הסטטוס קוו אשר נוסח בעת הוקמה מדינת ישראל, אשר קבע כי על פיהם יישק דבר בעת הצורך לחלוט בנושא גירושין.

 

האם תמיד קיים צורך להצהיר אודות עילות הגירושין?

התשובה לכך היא – לא, מכיוון שכאשר מגיע זוג אשר גיבש את דעתו והחליט עצמאית כי ברצונו להתגרש, אזי שדי בכך בכדי לאפשר להם לפרק את נישואיהם ולצאת לדרכם הנפרדת. לעומת זאת, כאשר רק אחד מבני הזוג חפץ להתגרש בעוד שמקבילו אינו מעוניין, מחל שלב דיונים בעניינם אשר כחלק ממנו על החפץ להתגרש לציין מדוע עולה הצורך בעניינו.

 

אילו סוגי עילות גירושין קיימות?

נהוג לחלק את העילות לגירושין על פי 2 תבחינים עיקרים והם כדלקמן:

  1. עילות סובייקטיביות
  2. עילות אובייקטיביות

 

רוצה לומר, בעוד שחלק מהעילות הן מניית עובדות אשר הוגדרו בהלכה כגורמים שבעת התרחשותם ניתן לאפשר לאדם להתגרש בגינן, ישנן עילות אשר נתונות למחלוקת יתרה, ולעתים ניתנות לפרשנות שונה מצד האדם אשר בוחן אותן.

 

עילות אובייקטיביות

דוגמה לעילות אובייקטיביות הינן עילות אשר מקורן בפגמים ומומים פיזיים אשר נמצאים אצל האישה, אשר מפריעים לבעל וכתוצאה מכך מהווים את רצונו להתגרש. מבין אותם מומים ניתן למנות מחלה או פגמים באיברי המין הנקביים אשר בגינם האישה לא מסוגלת לקיים יחסי מין. זאת בנוסף לנתונים פיזיים כדוגמת ריח קלוקל, גודל חזה אשר אינו מספק את הדעת, צלקות וכוויות על גבי גוף האישה ועוד.

בנוסף לכך, אילו נשואים הזוג למשך 10 שנים וכי במהלכם לא הצליח הזוג להעמיד ילדים, אזי שיש בכך גם כן עילה לגירושין בשל כך.

 

חובת ההוכחה חונה אצל הבעל

כלומר, במידה ואחד מן המוזכרים לעיל קיים אצל האישה, אזי שהגבר רשאי לדרוש את גירושיו ממנה על פי הדין העברי. למרות זאת, בכדי שייחשבו נתונים אלו כעילה מוצדקת וקבילה לגירושין, על הגבר להוכיח כי לא היה מודע לקיומם של מומים אלה, כמו גם כי לא היה יכול לדעת, כאשר עליו מושת נטל ההוכחה בעניין זה בכדי שיוכל לטעון לגירושין.

 

מומים אשר מופיעים בשלב אוחר

כמו כן, חשוב לציין ולהבהיר כי במקרה של מומים או לקויות אשר נוצרו אצל האישה לאחר הגירושין, לבעל אין שום עילה בעקבותיהם כיוון שהם תוצרו של גורם עליון, פרט למקרים ייחודיים בהם הלקות משפיעה על יכולתה של האישה לקיים יחסי מין, אז ניתן להתגרש גם כאשר נוצר המום ו/או הלקות לאחר הנישואין.

 

עילות גירושין סובייקטיביות

עילות גירושין סובייקטיביות שונות ממקבילותיהן האובייקטיביות מכיוון שאינן לובשות גוון בינארי וחד משמעי ונתונות לפרשנות מסוימת. לדוגמה, מבין הסיבות אשר בגינן קיימות עילות לגירושין מצד הבעל, ניתן למנות – אכילת מאכלים לא כשרים, קיום יחסי אישות בזמן נידה, התנהגות אשר מסיתה את הבעל מקיום אורח חיים דתי, בגידה של אישה בעודה נשואה, אי הבעת רצון לקיום יחסי מין אחת ל- 6 חודשים.

כלומר, בעוד שהעילות האובייקטיביות הינן עילות אשר אין בגינן עוררין, שכן מדובר בקיומן של עובדות, כאשר דנים בעילות גירושין סובייקטיביות ישנו מקום רב לפרשנות וספקנות אודות אמינותן וביסוסן של העילות, שכן בהינתן אותם תנאים בדיוק עלול אדם אחד לטעון להפרה של סעיף כדוגמת "קיום תורת משה וישראל" בעוד שאחר עלול לטעון כי הוא מתקיים כהלכה.

 

בגידה כאבן בוחן אשר יש להוכיח

יתרה מכך, כאשר מדובר בעילה אשר גורסת כי האישה למעשה בגדה בבעלה בעודה הלכה לקיים יחסי מין עם אדם אחר כאשר הם נשואים, על הגבר להציג הוכחות חד משמעיות אודות מפגש זה בכדי שיתייחסו אליו כהלכה ויראו בו כתקף.

זאת מכיוון שאילו יוכח כי אישה אכן בגדה בבעלה, אזי שמדובר במקרה שבו אין על הבעל להמשיך לחיות עם האישה גם אילו סלח לה ומחל לה על שעשתה, וכי ההלכה רואה בכך עבירה חמורה אשר דינה לחסל את המשך הנישואין הללו.

 

מעשי כיעור והשלכותיהם על המשך הנישואין

לעומת זאת, אילו לא יצליח הבעל להוכיח כי אשתו אכן קיימה יחסי מין עם אחרים, אך התנהגה בצורה אשר מחשידה ומעלה חשש שמא הדבר קרה, הוא יכול לטעון לקיומם של מעשי כיעור אשר גורסים כי האישה עשתה זו אך לא עולה בידו של הבעל להוכיח כך. כמו כן, בגין סעיף זה לא קיימת החובה המוחצת לבטל את הנישואין ולסיים את הקשר, כיוון שהבעל רשאי למחול ולסלוח לאשתו ובכך להשיב את המצב על כנו.

 

לסיכום

אף על פי כי במבט ראשוני קריאה של אותן תקנות ודינים עלולה להתפרש כקובץ חוקים ארכאי אשר איננו עולה בקנה אחד עם הנהוג בחברה מודרנית ושוויונית, מדובר בסעיפים אשר הינם החוק במדינת ישראל, כהתגלמותו של החוק העברי אשר משפיע במידה רבה על הערכאה השיפוטית בישראל מתוקף היותה מדינה יהודית.

לפיכך, חשוב להכיר ולדעת את אותם סעיפים כחלק משיקולים רחבים יותר אשר נוגעים לשאלת סוג הערכאה המשפטית אשר בה הזוג חפץ להתגרש.

זאת מכיוון שכחלק מהדואליות אשר קיימת במערכת המשפט, ניתן להתגרש אך ורק במסגרת בית הדין הרבני או באמצעות שילוב ההליך בבית המשפט לענייני משפחה, אשר לרוב פוסק לאורם של חידודים משפטיים אחרים אשר מושפעים במידה רבה יותר מרוח התקופה כיום.