חלוקת דמי מזונות – איך היא עובדת?

חלוקת דמי מזונות היא אחד השלבים הקרדינלים בניסוחו של הסכם גירושין, כאשר למעשה רבים מעידים כי מדובר בתשלום כאשר אינו מחושב כהלכה או שמא נעשה מבלי להתחשב בנסיבות הזוג כשלעצמו, עלול למוטט ולהחריב את היכולת הכלכלית של מי מבני הזוג להתאושש ולהתקיים פיננסית.

בהמשך לכך, ישנם רבים אשר רואים באותו כשל משפטי בניסוח הסכם דמי המזונות, כגורם מרכזי לדחיקתם של הורים רבים לנקודות אפלות מאוד, כמו גם הפיכתם של דמי המזונות לכלי שרת בידי אלו אשר מחפשים להפוך אותם לכלי נשק במאבק המשפטי ו/או האישי שבין 2 בני זוג לשעבר.

לפיכך, לאור חשיבותו הרבה של הסכם זה, אשר בא לעולם כתוצאה מכורח המציאות של השתתפותם של 2 הורים בהוצאות המחייה של ילדיהם המשותפים, במאמר הקרוב נסקור את דיני המזונות השונים, כמו גם הזכויות והחובות אשר נלוות להן.

 

מה הם דמי מזונות?

דמי מזונות הם תשלום קבוע אשר נעשה כמעין קצבה בהוראת בית המשפט, על אדם אשר הוחלט כי חובתו לכלכל בן משפחתו ו/או אדם תחת אחריותו, כאשר במרבית המקרים מדובר בילדים כתוצאה מהסכם גירושין.

כלומר, ניתן להבחין בדמי מזונות גם בסיטואציות אחרות, כפי שקורה כאשר ישנם בגירים אשר בעלי נכות ו/או לקות מסוימת, או כאשר אלמנה מנושלת מכלל דמי העיזבון של בעלה המנוח, כאשר אז רשאי בית המשפט להורות על תשלום דמי מזונות בעניינה.

 

ההיבט הדתי והשפעתו על דמי מזונות

במדינת ישראל לדת מקום של כבוד בהיבט המשפטי, כאשר הן הערכאות השיפוטיות הרשמיות של המדינה, כמו גם כמובן הערכאות הדתיות שבה, פועלות לפי פסיקות והנחיות אשר מקורן בספרי תפילה ופולחן.

כלומר, דין המזונות נקבע במידה רבה על פי הסתמכות על דתו של האדם, כמו גם על אשר צווה לו על פי הדת. רוצה לומר – ילדים יהודיים יקבלו דיני מזונות בהתאם לאשר נקבע במשפט העברי, כמו גם ילדים מוסלמים אשר המזונות עבורם יחושבו בהתאם לקבוע בהלכה המוסלמית – השריעה.

 

דמי מזונות על פי ההלכה היהודית

בהתאם לנהוג במשפט העברי, אשר לאורו חולטים את דיני המזונות של ילדים יהודיים, האב הוא האחראי הבלעדי לכלכול ילדיו בעת גירושין עד אשר הינם בני 15, זאת כאשר אין שום חשיבות למצבו הכלכלי של מי מבין ההורים, כמו גם כושר השתכרותם או נסיבות חייהם.

בנוסף לכך, משהגיע הילד לגיל 15, חובת המזונות אמורה להתחלק על פי ההלכה באופן שווה בין 2 ההורים, אך נדיר לראות התגלמות של הלכה זו במרבית מקרי הגירושין.

 

דמי מזונות על פי ההלכה המוסלמית

בנוסף לכך, דיני המזונות בעבור ילדים מוסלמים הינם שונים במקצת, כאשר בעניין ילדים מוסלמים הערכאות השיפוטיות לרוב נוהגות בהתאם לקביעה ארכאית אשר מקורה עוד בשלטון העותומאני משנת 1917, אשר קבע כי כאשר יש התלבטות בעניין דיני המזונות – יש לחפש תשובה לה במקורות האסלאמיים, קרי השריעה.

דין השריעה קובע כי בעת הצורך לבצע תשלום מזונות, הגרוש מחויב לשלם הן עבור גרושתו, כמו גם בעבור כל ילד אשר יש לו עימם קשר דם. חובת המזונות באסלאם היא מנת חלקו של האב בלבד, כאשר עליו לכלכל את בניו עד אשר אלו יגיעו לגיל בו הם מסוגלים לעבוד, או עד אשר יסיימו את לימודיהם.

לכן, לאור היותו של תחום זה מעט אמורפי ורחב, נוהגים בתי המשפט לקבוע את אחריות המזונות עד גיל 18, בו לפי תפיסת המשפט כמו גם הציבור הרחב – אדם הופך לאחראי למעשיו ולאדם עצמאי חסר תלות.

 

חוק יחסי ממון והשפעתו על תשלום דמי מזונות

בהמשך לכך, בשנת 1973 חוקק חוק יחסי ממון בין בני זוג, אשר קבע בין היתר כי בעת הצורך לקיים הסכם גירושין, נכון לבצע חלוקת איזון משאבים בין 2 בני הזוג. כלומר, כאשר זוג מתכנן להתגרש עליו לחצות את נכסיו באופן שוויני ביחס לממונם, כאשר הנחיה זו תקפה הן לבתי הדין הרבנים, כמו גם לבתי המשפט לענייני משפחה – קרי הערכאות אשר דנות בסוגיות אלו.

יתרה מכך, היות והמשפט העברי לא מחלק את נטל המזונות באופן שווה בין 2 בני הזוג, בכדי להישפט תחת חוקיה והלכותיה של המשפט העברי, דרושה הסכמתם של 2 בני הזוג במפורש.

מנגד, אף על פי כי נדמה שבכך הובא פתרון מספק לסוגיה אשר נלווה לה חוסר צדק או שוויון מגדרי משווע, טרם הופנמה או יושמה הנחיה זו בפועל במקרי הגירושין. כלומר, אף על פי כי אכן חלוקת הנכסים והממון מתבצעת בצורה שוויונית כיום, דיני המזונות עדיין נתפסים כמנת חלקו הבלעדית של האב, אשר נאלץ ברובם המוחלט של המקרים להתמודד עם נטל זה לבדו.

 

ועדת שפמן ופסיקותיה ביחס לדיני מזונות

המצב כיום שונה במידה משמעותית מאשר היה נהוג בעבר הודות לכינוסה של ועדת שפמן אשר דנה באופן בו מנוסחים דיני מזונות ומצאה אותו שגוי ומוטעה לטובת האישה.

לאור פסיקת אותה ועדה, אשר התכנסה רק בשנת 2017, נקבע כי מהרגע בו עבר הילד את גיל 6, והינו בין גיל זה לכדי גיל 15, אילו הזמן אשר אותו ילד מבלה עם הוריו הינו שווה, אזי שדיני המזונות שלהם אמורים להיות שווים – קרי, אין צורך בתשלום מזונות בלעדי.

כלומר, פסיקת הועדה קובעת למעשה כי דמי המזונות אמורים להיגזר באופן אשר מושפע ממשך הזמן היחסי שבו כל אחד מבני הזוג מבלה עם אותו ילד, כתלות במצב הנקודתי ולא כקביעה שרירותית אודות מגדר ומינו של ההורה.

 

המצב כיום

כיום אף על פי כי מרבית הערכאות השיפוטיות מכירות בהיבט משך הזמן שכל הורה מבלה עם ילדו, כמרכיב חשוב במשוואת דמי המזונות כשלעצמם, רבים מדי מקרי הגירושים אשר נוסחו טרם להתכנסות הועדה, וככאלו הם כורכים מערכת יחסים כלכלית אשר אינה הוגנת ושוויונית בין האב לבין האם.

בנוסף לכך, קיים כיום קונצנזוס אודות גובהם של אותם דמי מזונות בעבור קטין אשר אינו בן 6, כאשר הסכום הינו 1350 ש"ח, כאשר לאחר מכן מחושבים הסכמי המזונות כתוצאה מאורח חייהם וכושר השתכרותם של בני הזוג. הסתכלות זו היא בגדר משב רוח מרענן לעומת הקיבעון אשר היה קיים טרם לכן, וכרך אי צדק וחוסר שוויון.