law4all.co.il פורטל עורכי הדין
 
שם:
דוא"ל:
טלפון נייד:
אזור מגורים:
תחום:
פרטי הפניה:
שלח
מלל: קטגוריה
חפש באתר
כניסה לרשומים
שם משתמש:
סיסמה:
שכחת סיסמא?
תחום התמחות:
אזור:
חפש בפורטל עורכי הדין
הוצאה לפועל
תחומים ראשיים באתר
 

פס"ד תקדימי שמחייב בעל שיק בתשלום מלוא השטר אע"פ שלא חתם עליו

 / עו"ד יוסף ויצמן  צפיות : 4292
‏2011/‏06/‏13
פס"ד חשוב ותקדימי בכל הקשור לדיני שליחות ושטרות
















בית משפט השלום בתל אביב - יפו



 



 



תא"מ 171996-09 עטיה יוסף נ' חיים כהן ואח'





























בפני



כב' השופט  יאיר דלוגין



תובע



חיים עטיה יוסף


ע"י עו"ד ויצמן יוסף



 


נגד


 



נתבעים



***************


     










פסק דין


 




לפני תביעה שטרית לביצוע שיק, על סך 20,000 ₪, אשר נמשך מחשבונם של הנתבעים לפקודת התובע ואשר תאריך הפירעון שלו 15.05.08.


תמצית התביעה


התובע טוען, כי מדובר בהמחאה אשר נמסרה לידיו באמצעות שכנתם של הנתבעים ובגין עבודות אלומיניום שביצע, לפי הזמנת הנתבע. לפי גרסתו של התובע, הוא ביצע עבודות אלומיניום, לבקשת הנתבע. הנתבע ביקש ממנו באופן אישי, לקחת את השיק משכנתו, הגב' מלול, לאור זה שהנתבע נמצא בחו"ל. התובע טוען, כי הוא שלח את העובד שלו, מר גרינוולד, לקחת את השיק מהשכנה ולצערו, השיק חולל. התובע טוען, כי חתימתו של הנתבע הייתה ע"ג השיק ולא זויפה. הנתבע התחייב לשלם את סכום השיק מספר פעמים, אולם לא עשה כן.


תמצית ההגנה


 


טענות ההגנה הועלו במסגרת תצהיר הנתבע שתמך בהתנגדות. הנתבע טען כי הוא לא חתם על השיק, שכן, במועד המסירה הוא היה בחופשה בחו"ל עם אשתו. השיק נמסר לתובע ע"י השכנה ולא נועד לגבייה בפועל. הנתבע טוען כי חתימתו על השיק זויפה ע"י התובע.


 


 


 


דיון


 


במסגרת שמיעת הראיות, שמעתי את עדותו של התובע ואת עדותו של מר גרינוולד, עובד התובע שקיבל לידיו את השיק מהשכנה של הנתבע. שניהם נחקרו על תצהיריהם. כמו כן, שמעתי את חקירתו של הנתבע, אשר הגיש תצהיר לתמיכה בהתנגדות ואשר לא הגיש לאחר מכן תצהיר נוסף. הנתבעת, אשתו של הנתבע, לא הגישה תצהיר ולא העידה לפני. 


שאלת החתימה על השיק


השאלה הראשונה שעליי להכריע בה בתיק זה, הינה מי חתום על השיק והאם, ככל שלא מדובר בחתימת הנתבע, האם מדובר בחתימה שנעשתה ע"י אדם אחר, בהרשאתו. ב"כ הנתבעים טוען בסיכומיו, כי הנטל בעניין זה על התובע והנטל לא הורם. לפי טענתו, הוכח כי לא התובע ולא מר גרינוולד, אשר אין מחלוקת בין הצדדים כי קיבל את ההמחאה מהשכנה, ראו את הנתבע חותם על השיק. גרסת הנתבע הינה, כי הוא לא חתם על השיק שכן, היה בחו"ל באותה עת וכי התובע זייף את חתימתו.


לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי עלה בידי התובע להוכיח שהחתימה שנעשתה על ההמחאה, הינה חתימה שנעשתה ע"י אדם אחר, בהרשאתו של הנתבע, כפי שיפורט להלן.


התובע העיד כי הוא קיבל את ההמחאה ממר גרינוולד. מר גרינוולד העיד, כי הוא קיבל את ההמחאה מהשכנה. עדות זו של מר גרינוולד לא נסתרה ובכל מקרה, הייתה אמינה עליי.
 מר גרינוולד נתן תצהיר מפורש בעניין זה, בו רשם, לא רק כי הוא קיבל את ההמחאה מהשכנה, אלא, וזה העיקר, כי בעת קבלת ההמחאה מהשכנה, הייתה קיימת חתימה על גביה (ראה בעניין זה סעיף 2 לתצהיר העדות הראשית שלו). מר גרינוולד נחקר בצורה לאקונית ביותר ולמעשה, נשאל שתי שאלות בלבד, שאינן קשורות כלל לגרסתו האמורה לגבי הימצאות החתימה על ההמחאה. גם עדותו של התובע הייתה אמינה עליי. לא מצאתי סתירות ממשיות, אם בכלל, בגרסתו. ניכר היה כי הוא עונה בצורה כנה, ישירה וספונטנית לשאלות שנשאל.


לעובדה כי ההמחאה נמסרה לגרינוולד חתומה, מצטרפת עובדה נוספת, שמשלימה את המעגל והיא גרסת הנתבע עצמו, שלפיה הוא התכוון לתת את ההמחאה לתובע לצורך קבלת אשראי לתובע מאת בנק התובע. גרסה זו של הנתבע הועלתה בישיבת ההתנגדות וכן בישיבה המקדמית של יום 25.01.10. זאת ועוד: לפי גרסת הנתבע, ידיד שלו, מר גרוס, נשלח לביתו כדי לקחת את ההמחאה ולהעבירה לשכנה (עמ' 1, שורות 15-17).


מהרגע שהוכח לפניי כי ההמחאה נמסרה לידיו של גרינוולד חתומה, נוכח חומר הראיות שהובא לפניי, ישנן שתי אפשרויות סבירות בלבד: האחת, כי מר גרוס חתם על ההמחאה, בהרשאת הנתבע והשנייה, כי השכנה חתמה על ההמחאה, בהרשאת הנתבע.


קיומה בהכרח של ההרשאה, נובעת מגרסת הנתבע עצמו, אשר כאמור, לפיה התכוון הנתבע לתת את ההמחאה לתובע, לצורך קבלת אשראי. גרסתו זו, הועלתה לראשונה בחקירת הנתבע בשלב ההתנגדות ביום 24.3.09 בפני כב' הרשמת שרון הינדה ולאחר מכן לפני בישיבה המקדמית של יום 25.1.10. ככל שגרסת הנתבע בדבר העברת ההמחאה לתובע לצורך קבלת אשראי ולא לפירעון נכונה, הרי שגם על פי גרסה זו, ההמחאה הייתה חייבת להיות חתומה. הרי לא יעלה על הדעת כי המחאה לא חתומה, תזכה את התובע באשראי בנקאי.


הנה כי כן, קבלת ההמחאה חתומה אצל גרינוולד פוסלת את האפשרות שהתובע או גרינוולד זייפו את חתימת הנתבע. עובדה זו, יחד עם כוונת הנתבע להעביר את ההמחאה לידי התובע ופעולתו לשם כך באמצעות ידידו גרוס, מעידים על כך שסביר להניח (ברמת הסתברות הנדרשת להטיית מאזן ההסתברויות במשפט אזרחי), כי גרוס או השכנה חתמו על ההמחאה בהרשאת הנתבע, אשר לפי גרסתו היה בחו"ל ואילו לפי עדות התובע היה בחו"ל או היה בדרך לשדה התעופה. סיבה נוספת שמחזקת את המסקנה האמורה הנה חוסר האמון שאני רוחש לעדות הנתבע. בעניין זה עוד אנמק ואפרט בהמשך פסק הדין.


מכל מקום, משעמד התובע בנטל הבאת הראיות להוכיח כי ההמחאה נחתמה על ידי גרוס או השכנה בהרשאת הנתבע, עובר הנטל אל הנתבע, להראות כי לא כך פני הדברים. דא עקא, הנתבע לא הביא לעדות, לא את השכנה, הגב' מלול ולא את ידידו גרוס, שני עדי מפתח מבחינתו אשר היו יכולים להעיד כי לא חתמו על ההמחאה. משלא הובאו עדים אלה, פועלת לרעת הנתבע החזקה הידועה ולפיה אי הבאת עדים שמתבקש היה להביא אותם וללא הסבר מניח את הדעת, מקים חזקה שלו אלה הובאו, עדותם הייתה פועלת לרעת אותו בעל דין.


אין ספק כי גם העובדה שלא הוגשה על ידי הנתבע תלונה במשטרה על זיוף, יש בה כדי לפעול לרעתו בכל הנוגע לגרסתו בדבר החתימה, גם אם עניין זה כשלעצמו, לא יכול היה לבסס לבדו את מסקנתי לגבי נושא החתימה.


נוכח כל האמור לעיל, יש לדחות גם את טענות הנתבע בסיכומיו, לגבי היעדר זהות בין החתימה על השיק, לבין חתימתו של הנתבע, כמו גם לדחות את הטענה בדבר הזהות שקיימת לכאורה, בין כתב ידו של התובע ולבין הכיתוב על ההמחאה. ראשית, עפ"י המסקנות שלי, אכן לא הנתבע חתם על ההמחאה כמושך, אולם הדבר נעשה ע"י גרוס או השכנה בהרשאתו הנתבע. שנית כל, לגבי הדמיון בכתב היד, בהעדר חוות דעת, ביהמ"ש אינו יכול להגיע למסקנות בעניין זה. למעלה מן הדרוש, יצוין כי בכל מקרה, גם אם התובע רשם ע"ג השיק את שמו כנפרע, אין בכך כדי להעלות או להוריד בענייננו, שכן, אין מחלוקת כי כוונת הנתבע הייתה לתת את השיק לפקודתו.


עוד יצוין, כי טענות ב"כ הנתבע וההפניות שלו לאסמכתאות בעניין דחיית תביעה שטרית במצב של חתימה מזויפת של המושך (כגון פסה"ד בעניין רוזנפלד נ' ביטון), אינן רלוונטיות. באותם המקרים, מדובר היה בחתימה מזויפת ואילו במקרה דנן, הוכח בפני כי מדובר בחתימה של אדם אחר (מר גרוס או השכנה), אשר נעשתה בהרשאת הנתבע. דיני השטרות מאפשרים עילה שטרית גם כנגד מי שחתימתו אינה מתנוססת על שטר ובלבד שהחתימה שקיימת עליו נעשתה בהרשאתו של אותו אדם (ראה ספרו של לרנר, "דיני שטרות", עמ' 375).


גרסאות הצדדים לגבי עסקת היסוד


כאן המקום לציין, כי ללא קשר לנושא החתימה, גם הגרסה העובדתית של הנתבע ביחס לעסקת היסוד, איננה מקובלת עלי, הינה בלתי סבירה ולא הוכחה.


בעוד אשר בכל הנוגע לחתימה, הנטל רובץ על התובע וכאמור, התובע עמד בנטל, הרי שבכל הנוגע לשאלה, מה הייתה עסקת היסוד שבמסגרתה ההמחאה נמסרה לתובע, ומדוע אין מקום שהנתבע ישלם את ההמחאה, למרות שהוא מסר אותה לתובע, הרי שבעניין זה, הנטל רובץ על הנתבע, כפי שרובץ על כל נתבע שטרי, זאת נוכח החזקה שעומדת בעניין זה לתובע השטרי, מכוח סעיף 29 לפקודת השטרות [נוסח חדש].


בראש ובראשונה, טענתו של הנתבע ולפיה ההמחאה נמסרה לצורך מתן אשראי לתובע ולפי בקשת התובע, כמחווה כלפיו, הינה טענה שהועלתה לראשונה בישיבת ההתנגדות ולאחר מכן בישיבה המקדמית של יום 25.01.10.


אין זכר לגרסה זו  בתצהיר ההתנגדות, שם הסתפק הנתבע בגרסה לאקונית ולפיה השיק אמנם נמסר לתובע ע"י השכנה, אולם לא נועד לגביה בפועל. משמעות הדבר, כי בתצהיר ההתנגדות לא ניתן למצוא, לא רק את הגרסה המאוחרת יותר הנזכרת לעיל בדבר מסירת ההמחאה לצורך מתן אשראי, אלא גם לא ניתן למצוא בתצהיר הסבר פוזיטיבי כלשהו, מדוע ההמחאה נמסרה כלל לתובע. היינו, אם ההמחאה נמסרה בידיעה ובהסכמה, כמשתמע מתצהיר ההתנגדות, אולם לא לגביה בפועל כנטען שם, מדוע אם כן נמסרה כלל ההמחאה האמורה לתובע? לא ניתן למצוא לכך תשובה בתצהיר ההתנגדות, מה שהופך את הגרסה  של הנתבע בחקירתו הנגדית בהתנגדות ולאחריה, כגרסה כבושה, שהמשקל הראיתי שיש לייחס לה הנו מועט.


זאת ועוד: גרסת הנתבע לגבי מסירת ההמחאה לתובע כדי שהלה יקבל אשראי מהבנק שלו, אינה עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבע בדבר זיוף חתימת המושך על ידי התובע ובדבר אי מתן הרשאה   לגרוס או למאן דהוא אחר לחתום על ההמחאה בשם הנתבע. כיצד חשב הנתבע שההמחאה תוכל למלא את המטרה שלשמה הוא מסר אותה לתובע (קבלת אשראי בבנק), אם הנתבע לא חתם עליה בעצמו או באמצעות אחר המורשה מטעמו. לא קיבלתי מהנתבע, לא בתצהיריו ולא בסיכומיו, הסבר כלשהו לעניין זה.


סיבה נוספת לדחיית גרסתו של הנתבע, נובעת מחוסר האמון שאני רוחש לעדותו. ניכר היה שהנתבע מנסה להתחמק משאלות ברורות. כך למשל, כאשר נשאל הנתבע מדוע הוא ביקש מהתובע שיסיים את עבודות האלומיניום טרם זמנן, תשובתו היתה "לא הבנתי את השאלה". מיד לאחר מכן, כאשר נשאל האם העבודות הושלמו, הוא ענה "לא". אולם, כאשר נשאל מדוע? תשובתו הייתה כי יש לשאול את התובע בעניין זה. רק לאחר שביהמ"ש התערב בחקירה וביקש לקבל מהנתבע הבהרה בנושא זה, הוסיף הנתבע כי העבודות הופסקו מכיוון שהתובע לא הביא את החומר (לעניינים הנ"ל ר' עמ' 10, שורה 11-18 לפרוטוקול יום 30.12.10). דוגמא נוספת הינה כאשר נשאל הנתבע, מתי הוא גילה שהחתימה בשיק זויפה? הנתבע לא השיב לשאלה זו ובחר להתחמק ממנה על ידי מתן התשובה הבאה - "מלכתחילה השיק הגיע לא חתום, מאחר והייתי בחופשה בתורכיה, זה מה שאני יודע". לאחר מכן, כאשר נשאל שוב באותו עניין, נתן תשובה שמעידה על כך שגרסתו אינה אמת. כוונתי לתשובתו, שלפיה יוסי התקשר אליו מיד אחרי פסח ואמר לו שהשיק קפץ ובתשובה לכך אמר לו הנתבע שזה לא יכול להיות, שכן השיק לא מופיע אצלו בבנק. לו גרסתו של הנתבע בדבר מסירת ההמחאה לא לפירעון הייתה אמת, מתבקש היה כי בתשובה לפנייתו הטלפונית האמורה של התובע, היה צריך הנתבע לציין בפניו כי לא ייתכן שהשיק חזר, שכן, מלכתחילה הוא לא נועד לפירעון. דא עקא, רק לאחר תשובתו הראשונה והספונטנית שלפיה הוא אמר לנתבע כי חזרת השיק לא תיתכן כי הנתבע בדק את חשבונו, (שורה 1-2 לעמ' 11 לפרוטוקול), הוסיף הנתבע את המילים "והוא לא היה צריך בכלל להיפרע". הדיון התקיים לפני מספר ימים ומתן התשובה המשלימה של הנתבע לתיקון התשובה הספונטנית שנתן, חרוט בזכרוני. כמו כן, ניכר היה בהתנהלות הנתבע על גבי דוכן העדים כי הוא בורר את תשובותיו ושוקל אותן היטב תחת מתן תשובות ספונטניות שמאפיינות עדות של עד אשר דובר אמת.


בנסיבות אלה, גם אם התובע לא הביא ראיות נוספות מעבר להצהרה כללית בדבר יתרת חוב בגין ביצוע עבודות האלומיניום, דין התביעה להתקבל. שעה שהנטל רבץ על הנתבע ושעה שהנתבע נתן גרסה עובדתית שונה לחלוטין מאשר התובע לגבי נסיבות מסירת השיק ושעה שהגרסה של הנתבע נדחתה כאמור, המסקנה המתבקשת הינה קבלת התביעה, כאשר אין מקום וצורך, בנסיבות אלה, לדרוש מהתובע להביא ראיות מפורטות בגין יתרת החוב עבור עבודות האלומיניום. בנסיבות העניין, די בהצהרתו בקיומה של יתרת חוב בעניין זה. זה ההבדל בין תביעה שטרית ולבין תביעה חוזית, שלו הייתה מוגשת על ידי התובע בגין עסקת היסוד, היה עליו להוכיח את קיומו של החוב.


התביעה כנגד הנתבעת 


לעניין התביעה כנגד הנתבעת, הגעתי למסקנה שדינה להידחות. אין מחלוקת ששמה של הנתבעת מופיע על גבי ההמחאה, כמי שהינה, יחד עם הנתבע, בעלת החשבון שמתוכו נמשך השיק. יחד עם זאת, משלא הוכח לפני כי חתימת הנתבעת מופיעה על ההמחאה ומשלא הוכח כי החתימה שמופיעה על ההמחאה נעשתה בהרשאתה, דין התביעה כנגדה להידחות.


על פי כל הדעות בנושא זה, בין אם על פי דעתו של פרופ' פרידמן (ראה "עיוני משפט", י"ג- התשמ"ח, עמ' 391-392) ובין אם על פי דעתו של פרופ' גלעד (ר' "משפטים", כ"ט – תשנ"ח, עמ' 307) ובין אם עפ"י הפסיקה (ע"א (ת"א) 690/98 צדקה ציון נ' ד.ד.ד חב' לעבודות עפר בע"מ (פורסם בנבו)), עצם השימוש בשיק המשוך בגלוי על חשבון משותף של בני זוג, לא יביא לחיובו של בן הזוג שלא חתם על השיק. יוצא מן הכלל הינם מקרים בהם השיק הוצא בקשר לתשלום שנעשה במובהק ואך ורק למען בני הזוג או משק הבית המשותף.


בנסיבות שלפני, התובע, שהנטל עליו, לא הוכיח כי השיק בגין עבודות האלומיניום הוצא בהקשר של משק הבית המשותף. לפיכך, דין התביעה כנגד הנתבעת להידחות.


סוף דבר


 


בנסיבות העניין, התביעה כנגד הנתבעת נדחית. התביעה כנגד הנתבע מתקבלת. בנסיבות אלה, התובע רשאי להמשיך בהליכי הוצל"פ, לגבות את סכום החוב המעודכן בתיק ההוצל"פ ובנוסף, לגבות את הוצאות המשפט ואת שכ"ט עוה"ד בגין התביעה, אשר אותם אני מעמיד על סכום כולל של 8,000 ₪, אשר יצטרפו לסכום החוב בתיק ההוצל"פ. אין מקום לחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות כלשהן בגין דחיית התביעה כנגדה וזאת שעה שהייצוג של הנתבעים היה משותף ושעה שהנתבעת לא התייצבה לדיונים ואף לא נתנה תצהיר מטעמה.


מובהר, כי סכום ההוצאות ושכה"ט הנזכר לעיל, הינו בגין ניהול התביעה ובנוסף להוצאות שנפסקו במסגרת ההתנגדות ובמסגרת הערעור שהוגש על החלטתה של כב' הרשמת שרון הינדה. משמע, במידה וסכום החוב בהוצל"פ נכון להיום, כולל כבר את הסכום של 5,000 ₪ + מע"מ בגין ההתנגדות והערעור הנזכרים, הרי שהתובע יהא רשאי לפעול לגביית סכום החוב המעודכן בתיק ההוצל"פ, אליו יצטרף הסכום של 8,000 ₪ בלבד, שפסקתי לעיל. במידה ויסתבר כי סכום החוב המעודכן בתיק ההוצל"פ אינו כולל עדיין את אותם 5,000 ₪ + מע"מ, הרי שיהיה מקום לצרף גם סכום זה לסכום החוב בתיק ההוצל"פ ולסכום של 8,000 ₪ שפסקתי היום.


מאחר ומופקדים בקופת ביהמ"ש 38,000 ₪, אני מורה על העברת סכום זה לתובע, באמצעות בא-כוחו וזאת על חשבון הסכומים שפסקתי בפסק הדין.


ניתן היום,  כ"ו טבת תשע"א, 02 ינואר 2011, בלשכתי.


5129371


54678313


5129371


54678313            


יאיר דלוגין 54678313-171996/09


 


 
שאל חינם את עורכי הדין המומחים בתחום מלא את פרטיך ועורך דין יצור עימך קשר בהקדם מלא את פרטיך ומזכירת עורך הדין תיצור עימך קשר בהקדם לתאום פגישה
שם: אזור: מטרת פנייה:
דוא"ל: תחום:
טלפון נייד:
שם: אזור: מטרת פנייה:
דוא"ל: תחום:
טלפון נייד:
שם: אזור: מטרת פנייה:
דוא"ל: תחום:
טלפון נייד:
אודות כותב פסק הדין

משרד עורכי דין יוסף ויצמן ושות'


עו"ד ויצמן יוסף, בעלים ומיסד משרד עו"ד ויצמן ושות' חבר בלשכת עורכי הדין, מוסמך בגישור, חבר בועדת הוצל"פ של לשכת עורכי הדין, וכן משמש כקובל מטעם לשכת עורכי הדין בתחום האתיקה המקצועית. משר ...






אודות כותב המאמר

מאמרים נוספים מאותו כותב


המידע באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו וכן עלולים להיות טעויות או אי דיוקים במידע המתפרסם. לכן באחריותך לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר וכן אין להסתמך על מידע זה בשום דרך שהיא. למען הסר ספק, התוכן המוצג באתר הוא באחריות המפרסם/עורך הדין כותב המאמר בלבד. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותבי המאמרים ו/או מהאתר ו/או מפעיליו כל אחריות. הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר
פורטל עורכי דין - law4all.co.il | אינדקס עורכי דין | מאמרים משפטיים | פסקי דין | ספקי שרות לעורכי דין |

פסקי דין


האתר נבנה ע"י 2all בניית אתרים