השפעה בלתי הוגנת בצוואה בין בעל ואישה.
צוואה היא מעין הצהרת כוונות שמביע אדם בקשר למה שייעשה בענייניו לאחר פטירתו, ולאו דווקא בנוגע לרכושו, ובלבד שנעשתה באופן ובצורה ששיטת המשפט הנוהגת קובעת.
כדי שבית המשפט ייטה לפסול צוואה יש להוכיח, כי ההשפעה הבלתי-הוגנת קדמה לעריכת הצוואה וכי הצוואה היתה פועל יוצא של אותה השפעה אסורה- אשר הפכה אותה להיות פרי תכתיב של אחר ולא פרי רצונו החופשי והאמיתי של המצווה.
על קיומה של השפעה בלתי הוגנת ניתן ללמוד מגורמים שונים ומשתנים, כגון: מצבו הפיזי של המצווה, מצבו המנטאלי והנפשי, מידת חולשתו וסוג התלות שהוא תלוי בזולת, בדידותו וניתוקו מאנשים אחרים וכיו"ב, אולם בית המשפט ייבחן כל מקרה לגופו אשר נטען לגביו שגרם להשתעבדות רצון המצווה ואובדן השליטה בו, או החשש מפני קיומו של מצב כזה, והכל בהתאם לנסיבות שיובאו בפניו.
בית המשפט סרב באופן עקבי להכיר בקיומה של השפעה בלתי- הוגנת בין בעל ואישה וקבע שההנחה הזו, המצויה בין אנשים שקיימים בניהם יחסי אמון מיוחדים, לא קיימת ביחסים של זוג נשוי.
ביחסים בין בני זוג בינם לבין עצמם רגילה ומקובלת עריכתה של צוואה לפי עיקרון ההיוותרות בחיים. הדבר נעשה בהסכמה הדדית ומבטא את מציאות החיים, ולכן אך טבעי כי בני זוג מדברים בניהם ומתייעצים טרם כתיבת הצוואה והעובדה כי אחד מבני הזוג הוא היוזם אינה פוסלת את הצוואה.
|
