law4all.co.il פורטל עורכי הדין
 
שם:
דוא"ל:
טלפון נייד:
אזור מגורים:
תחום:
פרטי הפניה:
שלח
מלל: קטגוריה
חפש באתר
כניסה לרשומים
שם משתמש:
סיסמה:
שכחת סיסמא?
תחום התמחות:
אזור:
חפש בפורטל עורכי הדין
תאונת דרכים ונזיקין
תחומים ראשיים באתר
 

ת.א. 12690-09-09 גילה חיים נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ

 / עו"ד קרן לנציאנו  צפיות : 6594
‏2011/‏02/‏04
הכרה בפגיעה של נפגעת עת נפילה ברכב כתאונת דרכים

 










החלטה 


 




1.         התובעת טוענת כי ביום 6.11.08 נפגעה בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").


2.         התאונה אירעה - לפי הנטען - בעת שהתובעת נסעה במכונית מסוג אוטובוס זעיר ציבורי (להלן: מיניבוס) שנהג בו הנתבע מס' 2, וזאת במסגרת עבודתה כמלווה בהסעה מיוחדת לילדים הסובלים ממוגבלויות קשות. ביום האירוע לוותה התובעת שני ילדים קטנים בנסיעתם לגן. התובעת והילדים ישבו בחלקו האחורי של המיניבוס. הילדים ישבו אחד ליד השני כשהם חגורים במושבם והתובעת ישבה במושב שממולם. במהלך הנסיעה שִחקו הילדים עם חגורת הבטיחות ופתחו אותה. משהבחינה בכך, קמה התובעת ממושבה כדי לחגור את הילדים במושבם, ובתוך כך נהדפה ידה אל אחד ממושבי הרכב והיא נחבלה באצבע השניה של ידה השמאלית.


3.         הנתבעת הכחישה את חבותה לפצות את התובעת. לטענתה, התובעת לא נפגעה בנסיבות כפי שנטענו על-ידה, ולחילופין, גם אם נפגעה במהלך הנסיעה, הרי שפגיעתה אינה בגדר תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים.


4.         נוכח טענת הנתבעת פוצל הדיון ונדונה שאלת החבות תחילה. במסגרת הראיות העידה בפניי התובעת. מטעם הנתבעת לא הובאו עדים. בתום שמיעת הראיות הגישו הצדדים סיכומים בכתב.


 


נסיבות התאונה


5.         הנתבעת טוענת שאין לתת אמון בגרסת התובעת אודות נסיבות התאונה. לטענתה, התובעת העלתה מספר גרסאות שונות וסותרות, והיא מכוונת לגרסאות שפורטו בכתב התביעה, בכתב התביעה המתוקן שהגישה התובעת ביום 18.2.10, ובעדותה. כך למשל נטען, כי בכתב התביעה טענה התובעת שפגיעתה אירעה "במהלך חיבור הילד", ואילו בכתב התביעה המתוקן נטען כי "קמה ממקום מושבה כדי לחבר את הילדים חזרה למושב ומהלחץ שאחז בה ... הדפה את ידה באחד ממושבי הרכב...". הנתבעת טוענת כי לפי גרסת כתב התביעה המתוקן נפגעה התובעת עוד לפני שהספיקה לחבר את הילדים למושב, ולא במהלך חיבורם כפי שנטען קודם לכן בכתב התביעה המקורי. הנתבעת מפנה למספר סתירות נוספות הדומות במהותן לזו שהובאה לעיל, ואיני מוצאת מקום לחזור ולפרטן אחת לאחת.


6.         איני מקבלת את טענת הנתבעת כי בסתירות עליהן הצביעה יש כדי להפריך את גרסתה הבסיסית של התובעת אודות נסיבות התאונה. אומר כבר עתה כי התובעת עשתה עליי רושם מהימן, ושוכנעתי כי היא נפגעה במהלך הנסיעה בנסיבות שתוארו על ידה.


7.         כך העידה התובעת על נסיבות התאונה: "עכשיו, באמצע הנסיעה, את יודעת הם התחילו לשחק עם החגור, ראו זה, פתחו את החגור. עכשיו אני מחובתי, אם זה יהיה על מאה קמ"ש, מחובתי לקום ולחגור אותם. קודם כל הביטחון שלהם, וזה מה שעשיתי, קמתי, אפילו אני לא יודעת איך חטפתי, חטפתי מכה כל כך חזקה באצבע... קמתי, חגרתי אותם, נעמדתי, קיבלתי כזה זץ באצבע, אני אפילו לא יודעת איך. רק הרגשתי את יודעת מכה כל כך שעשיתי איי, קיבלתי מכה, הלכתי אחורה והתיישבתי בכסא שלי. כשהעיניים שלי עוד על הילדים, שהיו משחקים כל הזמן עם החגורות" (עמ' 8 לפרוטוקול).


ובהמשך: "אני זוכרת שקיבלתי מכה. במה היא פגעה, או בחגורה, או במושב. אני לא יודעת בדיוק במה להצביע. אנחנו היינו תוך כדי נסיעה, אני עמדתי וקיבלתי, לא יודעת, זץ, פתאם" (עמ' 17 לפרוטוקול).


התובעת לא הצליחה לשחזר את פרטי האירוע במלואם, אך הדבר טבעי ומובן וכלל לא פגם במהימנותה, אלא להיפך. לא ניתן לצפות שהתובעת תזכור את כל פרטי האירוע במדויק. מעדותה עולה באופן ברור כי במהלך הנסיעה היא קמה ממקום מושבה על מנת להגן על הילדים עליהם השגיחה ולחגור אותם במושבם, ובמהלך פעולה זו - שנעשתה במהלך הנסיעה - נחבלה ידה באחד ממושבי הרכב או בחלק אחר שלו, והיא נפגעה באחת מאצבעותיה. העובדה שאינה זוכרת אם נחבלה תוך כדי פעולת חגירת הילדים, לפניה, או אחריה, או האם נחבלה מהחגורה, ממושב הרכב, או מחלק אחר שלו, אין בה כדי לפגום בגרסתה. ספק רב אם ב"זמן אמת" נתנה התובעת דעתה לזיהוי אותו חלק של הרכב שבו נתקלה אצבעה. מדובר באירוע שנמשך פרק זמן קצר ביותר, שהתרחש תוך כדי נסיעה, וכשכל מעייניה של התובעת היו נתונים לילדים ולהגנה עליהם.


8.         הנתבעת טוענת כי התנהגותה של התובעת לאחר המקרה - העובדה שלא פרצה בזעקות שבר נוכח הפגיעה שהתבררה כשבר תלישה באצבע, ולא דיווחה לנהג הרכב על פציעתה - תמוהה, ומצביעה על חוסר הסבירות שבגרסתה.


איני מקבלת טענה זו. התובעת העידה: "קיבלתי כזה זץ באצבע... רק הרגשתי את יודעת מכה כל כך שעשיתי איי, קיבלתי מכה, הלכתי אחורה והתיישבתי". ובהמשך, בתשובה לשאלה מדוע לא צרחה עד השמיים השיבה: "שאני אבהיל את הילדים ואת הזה, אני אמרתי איי קיבלתי מכה והתיישבתי" (עמ' 37 לפרוטוקול).


לא ברורה לי הנחת הנתבעת כי לא מתקבל על הדעת שהתובעת לא פרצה בזעקות שבר בעקבות פציעתה. ראשית, עוצמת התגובה משתנה מאדם לאדם ותלויה בין היתר בכוח הסבל שלו. שנית, למרות הפגיעה, תשומת ליבה של התובעת היתה נתונה גם, אם לא בעיקר, לילדים עליהם השגיחה. שלישית, מדובר בפציעה לא קשה באצבע שגרמה מן הסתם לכאב, אך לא פציעה שהצריכה פינויה לבית החולים ולא כזו שהיה לה ביטוי חיצוני שלא ניתן היה להתעלם ממנו כגון דימום או כיוצ"ב (למותר לציין כי באותו שלב לא אבחנה התובעת את פציעתה ולא ידעה שנגרם לה שבר). הדברים מתיישבים עם העובדה שהתובעת המשיכה בעבודתה באותו יום ושלא פנתה באופן מיידי לקבלת טיפול רפואי, אלא רק לאחר יומיים.


נראה אפוא, כי תגובת התובעת לפגיעה, כפי שתיארה אותה בעדותה, סבירה ומתיישבת היטב עם גרסתה בכללותה.


9.         התובעת העידה כי לאחר התאונה סבלה מכאבים אך לא פנתה לקבלת טיפול רפואי. לדבריה, היא סובלת מחרדות מכל הקשור לבתי חולים ועושה הכול כדי להימנע מביקור בהם. היא סברה שמדובר בנקע, טבלה את ידה בכוס עם קרח וחבשה אותה, וקיוותה כי כאביה יחלפו. רק לאחר יומיים כשהכאבים לא חלפו פנתה לקבלת טיפול רפואי. עדותה בעניין זה היתה כנה ואמינה. בהעדר סימנים חיצוניים לשבר, ובהינתן אופי החבלה ומיקומה, לא היה זה בלתי סביר לחשוב שהזמן יְרַפְּאה.


10.        אשר לנהג, ניתן להניח כי זה היה מרוכז בנהיגה ותשומת לבו היתה נתונה לדרך ויתכן שבמקביל אף דיבר בפלאפון, כפי שהעידה התובעת. יש לציין כי מדובר במיניבוס וכי התובעת והילדים ישבו בחלקו האחורי. בנסיבות אלה, ובהינתן אופי הפגיעה כפי שפורט לעיל, אין זה תמוה, גם לא בלתי סביר, כי נהג הרכב לא שם לבו לאירוע שהתחיל והסתיים בתוך פרק זמן קצר ביותר.


העובדה שהתובעת לא דיווחה לנהג על המקרה בסמוך לאחר התרחשותו אלא רק לאחר יומיים, אינה בעלת משקל בעיני.


11.        כפי שציינתי, הנתבעת הקדישה לא מעט לשינויים שהוכנסו לכתב התביעה לאחר תיקונו, ולהבדלים בין שני כתבי התביעה. תיקון כתב התביעה הותר לצורך צירוף הנהג כנתבע, לבקשת התובעת. בדיעבד הסתבר כי הוכנסו בו שינויים קלים נוספים בתיאור נסיבות התאונה ובסעיפים נוספים. במהלך הדיון הוברר כי לא מדובר בשינויים או תיקונים מכוונים, אלא בשינויים שנעשו כתוצאה מאופן עריכת כתב התביעה המתוקן והדפסתו על ידי באת כוחה של התובעת. כך או כך, כפי שכבר ציינתי, מצאתי את עדות התובעת אמינה ולא מצאתי בה סתירות מהותיות, ודאי לא כאלה הפוגמות בליבת העדות.


12.        לסיכום, אני קובעת כי התובעת הוכיחה את גרסתה אודות הנסיבות בהן ארעה התאונה.


האם ב"תאונת דרכים" עסקינן


13.        הנתבעת טוענת כי גם אם תתקבל גרסת התובעת אודות נסיבות התאונה, אין מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים, שכן הפגיעה לא ארעה עקב שימוש ברכב.


לטענתה, התובעת כלל לא טענה כי נפילתה ארעה כתוצאה מאיבוד שיווי משקל הנובע מנסיעת הרכב, לא עקב בלימה כלשהי, ולא בעקבות שום פעולה הקשורה בנסיעתו של הרכב (סעיף 3ד. לסיכומיה).


עוד נטען כי הרכב שימש רק כ"זירת האירוע" וכי התאונה נגרמה כתוצאה מכך שהתובעת נבהלה ממעשי הילדים ו"זינקה" לעברם (סעיף 3ו' לסיכומי הנתבעת).


14.        גם טענה זו של הנתבעת איני מקבלת.


            מהראיות עולה כי התאונה ארעה כתוצאה מאיבוד שיווי משקלה של התובעת, אשר נגרם כתוצאה מעמידתה ברכב תוך כדי נסיעה.


אכן, התובעת לא טענה כך מפורשות אך זו התמונה העולה מעדותה ומהגיונם של דברים. העובדה שעדותה לא היתה משנה סדורה של גרסה מוכנה מראש מלמדת דווקא על מהימנותה.


כשתארה את המקרה העידה התובעת, בין היתר: "אני מחובתי, אם זה יהיה על מאה קמ"ש, מחובתי לקום ולחגור אותם. קודם כל הביטחון שלהם, וזה מה שעשיתי, קמתי, אפילו אני לא יודעת איך חטפתי, חטפתי מכה כל כך חזקה באצבע..." (עמ' 8 לפרוטוקול).


בהמשך העידה: "אני זוכרת שקיבלתי מכה. במה היא פגעה, או בחגורה, או במושב. אני לא יודעת בדיוק במה להצביע. אנחנו היינו תוך כדי נסיעה, אני עמדתי וקיבלתי, לא יודעת, זץ, פתאם" (עמ' 17 לפרוטוקול).


בחקירתה החוזרת העידה: "לא יעזור, ברגע שקמתי, חגרתי, קיבלתי מכה. ומכה חזקה קיבלתי. אני לא בן אדם קל. כל תזוזה של האוטו, אני זזה" (עמ' 39 לפרוטוקול. כל ההדגשות שלי – י.א.). דבריה האחרונים, שנאמרו באופן אגבי, כמעט בהיסח הדעת, מחזקים את המסקנה המסתברת, שעלתה ממילא מעדותה, אודות הגורם לפגיעתה.


המסקנה המסתברת מן הראיות היא, כי עמידתה של התובעת ברכב לא היתה יציבה דיה כתוצאה מנסיעת הרכב. עקב כך, היא אבדה את שיווי משקלה ומשקל גופה לחץ על כף ידה שאחזה, או ביקשה להאחז, במושב הרכב או בחלק אחר שלו, וגרם לפציעתה. ניתן לקבוע במידת הסתברות גבוהה כי הדבר לא היה קורה אילו עמדה על קרקע יציבה.


15.        על כן, מסקנתי היא שהתובעת נפגעה כתוצאה מהשימוש ברכב – נסיעה בו – ועקב השימוש. האירוע בגדר תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים, ועל הנתבעת לפצות את התובעת על נזקיה.


            הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪.


16.        הצדדים יגישו תחשיבי נזק על יסוד קביעת המל"ל: התובעת בתוך 30 יום, והנתבעת בתוך 30 יום מקבלת תחשיבי התובעת.


 


5129371


54678313קדם משפט יתקיים ביום 24.5.2011 בשעה 10.00.


 


 


5129371


54678313המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.


יעל אילני 54678313-/


ניתנה היום, כ"ב שבט תשע"א (27 ינואר 2011), בהיעדר הצדדים.              


נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה


 


 
שאל חינם את עורכי הדין המומחים בתחום מלא את פרטיך ועורך דין יצור עימך קשר בהקדם מלא את פרטיך ומזכירת עורך הדין תיצור עימך קשר בהקדם לתאום פגישה
שם: אזור: מטרת פנייה:
דוא"ל: תחום:
טלפון נייד:
שם: אזור: מטרת פנייה:
דוא"ל: תחום:
טלפון נייד:
שם: אזור: מטרת פנייה:
דוא"ל: תחום:
טלפון נייד:
אודות כותב פסק הדין

משרד עורכי דין לנציאנו פרייז ושות'


משרד עורכי הדין לנציאנו - פרייז ושות' בהנהלתה של עו"ד קרן לנציאנו, בעלת תואר שני בהתמחות במשפחה וגישור מטעם אוניברסיטת בר-אילן.






אודות כותב המאמר

מאמרים נוספים מאותו כותב


המידע באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו וכן עלולים להיות טעויות או אי דיוקים במידע המתפרסם. לכן באחריותך לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר וכן אין להסתמך על מידע זה בשום דרך שהיא. למען הסר ספק, התוכן המוצג באתר הוא באחריות המפרסם/עורך הדין כותב המאמר בלבד. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותבי המאמרים ו/או מהאתר ו/או מפעיליו כל אחריות. הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר
פורטל עורכי דין - law4all.co.il | אינדקס עורכי דין | מאמרים משפטיים | פסקי דין | ספקי שרות לעורכי דין |

פסקי דין


האתר נבנה ע"י 2all בניית אתרים